<h1>סמ"ג עשין סימן ע"ח</h1>
<h2>דף מד:</h2>
מצות עשה, הרוג שנמצא נופל לארץ ולא נודע מי הכהו שמניחין אותו במקומו ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלים שנאמר ויצאו זקניך ומדדו ממנו אל הערים שסביבות החלל, אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד (רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ט ה"א). ועיקר מצוה זו בפרק עגלה ערופה. אחר שמדדו ונודעה העיר הקרובה קוברין [את] הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלים למקומן וב"ד של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידין אותה אל נחל איתן (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש) ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה וב"ד של אותה העיר עם כל זקני העיר אפילו הם מאה הכל רוחצים [את] ידיהם שם במקום עריפתה של עגלה ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקדש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזון ובלא לוייה והכהנים אומרים בלשון הקדש כפר לעמך ישראל והולכין להם והקב"ה מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם (ע"פ רמב"ם שם ה"ג).
כשמודדין מן החלל מדקדקין בה, ואין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד של כ"ג, ואין מודדין לירושלים שאין ירושלים מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים ונאמר באדמה אשר ה' א-להיך נותן לך נחלה לרשתה (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ט ה"ד ועי' ילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל). נמצא קרוב לירושלם או לעיר שאין בה ב"ד מניחין אותה ומודדין לשאר עיירות הסמוכות לה נמצא סמוך (לכפר) [לספר] או לעיר שיש בה גוים אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו גוים (רמב"ם שם ה"ה). גרסינן בב"ב (כ"ג ב') א"ר זירא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא רובא עדיף, ומה שאמרה תורה והי(ת)ה העיר הקרובה אין הדברים אמורים אלא בזמן שמניין העם שבה כמניין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו הרחוקים רוב המרובין מביאין העגלה (ע"פ הל' ז' ו' שם). מהיכן מודדין רבי עקיבא אומר (סוטה מ"ה ב') מחוטמו שעיקר הנשמה שם שנאמר (בראשית ז' כ"ב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו, נמצא גופו כאן וראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש וקוברין אותו במקומו וכן כל מת מצוה מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו (עי' רמב"ם שם ה"ט).
<h2>דף מה:</h2>
נאמר כי ימצא חלל ולא חנוק ולא מפרפר שאין זה נקרא חלל, באדמה ולא טמון בגל, נופל ולא תלוי באילן, (על פני השדה) [בשדה] ולא צף על פני המים, (ו)לא נודע מי הכהו הא אם היה נודע לא היו עורפין, אפילו ראה ההורג עד אחד או [אפילו] עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין לפיכך משרבו הרוצחים בגלוי בטלה עגלה ערופה (רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ט הל' י"א—י"ב).
<h2>דף מו.</h2>
אין דין עגלה ערופה נוהגת אלא בארץ ישראל ובעבר הירדן (רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"י ה"א). ועגלה בת שני שנים או פחות כרבנן דרבי אליעזר דמסכת פרה (פ"א מ"א) אבל אם היתה בת שתי שנים ויום אחד פסולה, ואין המומין פוסלין בה, ואעפ"כ אם היתה טרפה פסולה שהרי כפרה כתיב בה כקדשים (ע"פ רמב"ם שם ה"ב). כל העבודות פוסלין בעגלה ואפילו פירש טליתו עליה לנושאה כמו שפוסלין בפרה אדומה שנאמר אשר לא עובד בה ולמה נאמר עול מאחר שנאמר אשר לא עובד בה שהוא כולל העול עם שאר עבודות, שהעול פסול בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה כיון שמשכה בעול טפח נפסלה ואע"פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת מלאכה (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'—ד' ועי' ילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל).
